תנ"ך על הפרק - שמות ל - חומת אנך

תנ"ך על הפרק

שמות ל

80 / 929
היום

הפרק

מזבח הקטורת, הכיור, אופן מניית העם, שמן המשחה והקטורת

וְעָשִׂ֥יתָ מִזְבֵּ֖חַ מִקְטַ֣ר קְטֹ֑רֶת עֲצֵ֥י שִׁטִּ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה אֹתֽוֹ׃אַמָּ֨ה אָרְכּ֜וֹ וְאַמָּ֤ה רָחְבּוֹ֙ רָב֣וּעַ יִהְיֶ֔ה וְאַמָּתַ֖יִם קֹמָת֑וֹ מִמֶּ֖נּוּ קַרְנֹתָֽיו׃וְצִפִּיתָ֨ אֹת֜וֹ זָהָ֣ב טָה֗וֹר אֶת־גַּגּ֧וֹ וְאֶת־קִירֹתָ֛יו סָבִ֖יב וְאֶת־קַרְנֹתָ֑יו וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב׃וּשְׁתֵּי֩ טַבְּעֹ֨ת זָהָ֜ב תַּֽעֲשֶׂה־לּ֣וֹ ׀ מִתַּ֣חַת לְזֵר֗וֹ עַ֚ל שְׁתֵּ֣י צַלְעֹתָ֔יו תַּעֲשֶׂ֖ה עַל־שְׁנֵ֣י צִדָּ֑יו וְהָיָה֙ לְבָתִּ֣ים לְבַדִּ֔ים לָשֵׂ֥את אֹת֖וֹ בָּהֵֽמָּה׃וְעָשִׂ֥יתָ אֶת־הַבַּדִּ֖ים עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב׃וְנָתַתָּ֤ה אֹתוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַפָּרֹ֔כֶת אֲשֶׁ֖ר עַל־אֲרֹ֣ן הָעֵדֻ֑ת לִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת אֲשֶׁר֙ עַל־הָ֣עֵדֻ֔ת אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָֽׁמָּה׃וְהִקְטִ֥יר עָלָ֛יו אַהֲרֹ֖ן קְטֹ֣רֶת סַמִּ֑ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֗קֶר בְּהֵיטִיב֛וֹ אֶת־הַנֵּרֹ֖ת יַקְטִירֶֽנָּה׃וּבְהַעֲלֹ֨ת אַהֲרֹ֧ן אֶת־הַנֵּרֹ֛ת בֵּ֥ין הָעֲרְבַּ֖יִם יַקְטִירֶ֑נָּה קְטֹ֧רֶת תָּמִ֛יד לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃לֹא־תַעֲל֥וּ עָלָ֛יו קְטֹ֥רֶת זָרָ֖ה וְעֹלָ֣ה וּמִנְחָ֑ה וְנֵ֕סֶךְ לֹ֥א תִסְּכ֖וּ עָלָֽיו׃וְכִפֶּ֤ר אַהֲרֹן֙ עַל־קַרְנֹתָ֔יו אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה מִדַּ֞ם חַטַּ֣את הַכִּפֻּרִ֗ים אַחַ֤ת בַּשָּׁנָה֙ יְכַפֵּ֤ר עָלָיו֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם קֹֽדֶשׁ־קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַיהוָֽה׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת־רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֘ל לִפְקֻדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַיהוָ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא־יִהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם׃זֶ֣ה ׀ יִתְּנ֗וּ כָּל־הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהוָֽה׃כֹּ֗ל הָעֹבֵר֙ עַל־הַפְּקֻדִ֔ים מִבֶּ֛ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וָמָ֑עְלָה יִתֵּ֖ן תְּרוּמַ֥ת יְהוָֽה׃הֶֽעָשִׁ֣יר לֹֽא־יַרְבֶּ֗ה וְהַדַּל֙ לֹ֣א יַמְעִ֔יט מִֽמַּחֲצִ֖ית הַשָּׁ֑קֶל לָתֵת֙ אֶת־תְּרוּמַ֣ת יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃וְלָקַחְתָּ֞ אֶת־כֶּ֣סֶף הַכִּפֻּרִ֗ים מֵאֵת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְנָתַתָּ֣ אֹת֔וֹ עַל־עֲבֹדַ֖ת אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהָיָה֩ לִבְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל לְזִכָּרוֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת וְכַנּ֥וֹ נְחֹ֖שֶׁת לְרָחְצָ֑ה וְנָתַתָּ֣ אֹת֗וֹ בֵּֽין־אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּבֵ֣ין הַמִּזְבֵּ֔חַ וְנָתַתָּ֥ שָׁ֖מָּה מָֽיִם׃וְרָחֲצ֛וּ אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו מִמֶּ֑נּוּ אֶת־יְדֵיהֶ֖ם וְאֶת־רַגְלֵיהֶֽם׃בְּבֹאָ֞ם אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד יִרְחֲצוּ־מַ֖יִם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ א֣וֹ בְגִשְׁתָּ֤ם אֶל־הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ לְשָׁרֵ֔ת לְהַקְטִ֥יר אִשֶּׁ֖ה לַֽיהוָֽה׃וְרָחֲצ֛וּ יְדֵיהֶ֥ם וְרַגְלֵיהֶ֖ם וְלֹ֣א יָמֻ֑תוּ וְהָיְתָ֨ה לָהֶ֧ם חָק־עוֹלָ֛ם ל֥וֹ וּלְזַרְע֖וֹ לְדֹרֹתָֽם׃וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֮ בְּשָׂמִ֣ים רֹאשׁ֒ מָר־דְּרוֹר֙ חֲמֵ֣שׁ מֵא֔וֹת וְקִנְּמָן־בֶּ֥שֶׂם מַחֲצִית֖וֹ חֲמִשִּׁ֣ים וּמָאתָ֑יִם וּקְנֵה־בֹ֖שֶׂם חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתָֽיִם׃וְקִדָּ֕ה חֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ וְשֶׁ֥מֶן זַ֖יִת הִֽין׃וְעָשִׂ֣יתָ אֹת֗וֹ שֶׁ֚מֶן מִשְׁחַת־קֹ֔דֶשׁ רֹ֥קַח מִרְקַ֖חַת מַעֲשֵׂ֣ה רֹקֵ֑חַ שֶׁ֥מֶן מִשְׁחַת־קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶֽה׃וּמָשַׁחְתָּ֥ ב֖וֹ אֶת־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְאֵ֖ת אֲר֥וֹן הָעֵדֻֽת׃וְאֶת־הַשֻּׁלְחָן֙ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֔יו וְאֶת־הַמְּנֹרָ֖ה וְאֶת־כֵּלֶ֑יהָ וְאֵ֖ת מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת׃וְאֶת־מִזְבַּ֥ח הָעֹלָ֖ה וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ׃וְקִדַּשְׁתָּ֣ אֹתָ֔ם וְהָי֖וּ קֹ֣דֶשׁ קָֽדָשִׁ֑ים כָּל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃וְאֶת־אַהֲרֹ֥ן וְאֶת־בָּנָ֖יו תִּמְשָׁ֑ח וְקִדַּשְׁתָּ֥ אֹתָ֖ם לְכַהֵ֥ן לִֽי׃וְאֶל־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר שֶׁ֠מֶן מִשְׁחַת־קֹ֨דֶשׁ יִהְיֶ֥ה זֶ֛ה לִ֖י לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃עַל־בְּשַׂ֤ר אָדָם֙ לֹ֣א יִיסָ֔ךְ וּבְמַ֨תְכֻּנְתּ֔וֹ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ כָּמֹ֑הוּ קֹ֣דֶשׁ ה֔וּא קֹ֖דֶשׁ יִהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃אִ֚ישׁ אֲשֶׁ֣ר יִרְקַ֣ח כָּמֹ֔הוּ וַאֲשֶׁ֥ר יִתֵּ֛ן מִמֶּ֖נּוּ עַל־זָ֑ר וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃וַיֹּאמֶר֩ יְהוָ֨ה אֶל־מֹשֶׁ֜ה קַח־לְךָ֣ סַמִּ֗ים נָטָ֤ף ׀ וּשְׁחֵ֙לֶת֙ וְחֶלְבְּנָ֔ה סַמִּ֖ים וּלְבֹנָ֣ה זַכָּ֑ה בַּ֥ד בְּבַ֖ד יִהְיֶֽה׃וְעָשִׂ֤יתָ אֹתָהּ֙ קְטֹ֔רֶת רֹ֖קַח מַעֲשֵׂ֣ה רוֹקֵ֑חַ מְמֻלָּ֖ח טָה֥וֹר קֹֽדֶשׁ׃וְשָֽׁחַקְתָּ֣ מִמֶּנָּה֮ הָדֵק֒ וְנָתַתָּ֨ה מִמֶּ֜נָּה לִפְנֵ֤י הָעֵדֻת֙ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד אֲשֶׁ֛ר אִוָּעֵ֥ד לְךָ֖ שָׁ֑מָּה קֹ֥דֶשׁ קָֽדָשִׁ֖ים תִּהְיֶ֥ה לָכֶֽם׃וְהַקְּטֹ֙רֶת֙ אֲשֶׁ֣ר תַּעֲשֶׂ֔ה בְּמַ֨תְכֻּנְתָּ֔הּ לֹ֥א תַעֲשׂ֖וּ לָכֶ֑ם קֹ֛דֶשׁ תִּהְיֶ֥ה לְךָ֖ לַיהוָֽה׃אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־יַעֲשֶׂ֥ה כָמ֖וֹהָ לְהָרִ֣יחַ בָּ֑הּ וְנִכְרַ֖ת מֵעַמָּֽיו׃

מאמרים על הפרק


מאמר על הפרק

מאת:

פירושים על הפרק


פירוש על הפרק

והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר. יש להעיר דכיון ששנינו פרק התכלת דאין מחנכין מזבח והמנורה אלא בין הערבים אמאי מתחיל קרא בדין הבקר. וכפי מה שביארנו במקום אחר דבהטיבו את הנרות ר"ל דישון נמי ניחא דכבר נרמז דהחינוך הוא בין הערבים דאי לא אדליק באורתא הטבה בצפרא מהיכא. ומ"מ מאי דאקדים קטרת בבקר לרמוז מאי דאמרו לא הקטירו בבקר יקטירו בין הערבים ואר"ש וכולה היתה קריבה בין הערבים ולהכי בתר קטרת הבקר ובהעלות וכו' בין הערבים יקטירנה לקטרת הבקר האמור לעיל. עוד אפשר במה שנודע דהרמב"ן ס"ל דקטרת בקר וערב הם ב' מצות וכן שני התמידין הם שני מצות דלא כהרמב"ם ז"ל שמנאה למצוה אחת ע"ש בספר המצות בהשגות הרמב"ן ז"ל על הרמב"ם ז"ל. ואפשר לרמוז לדעת הרמב"ן ז"ל דלכן הקדים הכתוב קטרת הבקר אע"ג דהוא מאוחר לומר דקטורת הבקר לחוד הוא מצוה בפני עצמה. ונסמכה פרשת קטרת לפרשת תמידין ללמד דכשם דהקטרת הם ב' מצות כמו כן התמידין הן שני מצות. הרב הגדול מהר"ר משה ן' חביב ז"ל בדרשותיו כתיבת יד ועוד האריך: כי תשא את ראש. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בספר שערי בינה פירוש למגילת אסתר כ"י כתב מרז"ל דמרע"ה ראה תליית ראש וסבר שהיה מרדכי ותשש כחו ושכח הווי"ן וא"ל הקב"ה התליה להמן ווי"ן ואת פרשנדתא וכו' ויזתא. בהם נגף אותיות המן סמוכות עכ"ד. ואפשר לרמוז כי הנה ישראל עשו תשובה שלימה וזדונות נעשו להם כזכיות ומצות מחודשות שהצדיקים א"א לקיימם וכמ"ש המפרשים במ"ש במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שבעלי תשובה יש להם מצות חדשות דליתנהו בצדיקים דהעבירות שעשו בעלי תשובה הם להם כמצות וכזכיות ואלו לא משכחת בצדיקים. וזה רמז כי תשא את ראש נשיאות לראש בנ"י הוא מרדכי. לפקודיהם בעבור מצותיהם של ישראל לפקודיהם דייקא מצות שלהם שהרויחו בתשובה שהעבירות נעשות זכיות ומצות. ונתנו איש כופר שקבלו לתת מתנות לאביונים ותיכף קיימו בשמים להשפיע להם שפע כמ"ש הגאון מהר"ר נפתלי ז"ל בספר סמיכת חכמים ברמז מגילה נקראת וזהו ונתנו איש כפר נפשו ותיבת ונתנו למפרע היא ונתנו לרמוז דבשמים ממעל תכף ונתנו וכשנותנין ישראל למפרע כבר ונתנו מן השמים. איש כפר נפשו ר"ת גימטריא ע"א שם רמז דביום ע"א לשררת המן נתלה כמ"ש הרב עיר וקדיש הרשב"א הלוי ז"ל בספר מנות הלוי. וס"ת שרה עם הכולל דבזכות שרה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינות כשני חיי שרה כמשז"ל. א"נ ס"ת שור לרמוז דהוא כופר על מה שחטאו עם יוסף שנקרא שור כמשז"ל ברבה. ולא יהיה בהם נגף ואדרבא חרון אף על המן כי תיבות בהם נגף כשתסיר בהמן ישארו אותיות גף גימטריא אף עם שתי אותיות ולא הועיל המן בפקוד אותם ולתת עשרה אלפים ככר כסף דאהני זכות יעקב כי מרדכי ניצוץ יעקב שעם ד' אותיות גימטריא בפקד. אתם אותיות אמת שחזרו וקבלו התורה הנקראת אמת. ופי המן יכסה חמס שנתן אלילי כספו בעבור השקלים. מפני שהשקלים הם תרומה לה' וז"ש זה יתנו והוא נתן לאבד אומה שלימה לכן השקל תרומה לה' ר"ת תלה שתלו המן כמ"ש רמז זה של תלה רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל. והשקלים שנתנו ישראל הצילום מעשו והמן כמ"ש רבינו הנזכר כי מבן עשרים שנה ס"ת המן ור"ת עשרים שנה ומעלה עשו ע"ש ואפשר לרמוז עוד דר"ת מבן עשרים שנה הוא שמע דהיה רוצה לתלות מרדכי בשעת קריאת שמע. וכתבנו בעניותנו טעם לזה בקונטרס דברים אחדים ע"ש באורך: זה יתנו. תימא והא שאול לא נתן ויפקדם בבזק ועיין מה שתירץ מהר"י אברבנאל. ואני אומר כי לא דיבר הכתוב בהוה ולא הקפיד אלא עתה שהיו אחוזי עון העגל ולא יעמוד במקום סכנה שהוא המנין כי בהיות פרטיות והגדלה כחות הדין יקטרגו והדין יחייב עונש ולזה דייק וחזר כל העובר עבירה יתן תרומת ה'. א"כ הוא ריבוי למעט להלאה שאין צריך רק די בבזק. הרב הגדול מהר"ר וידאל צרפתי ז"ל בפירושו כ"י. ועל פי דברי הרב ז"ל מיושבת חקירת הרא"ם ז"ל איך דהע"ה [מנאם] אטו הוא וכל חכמי ישראל נעלמה מהם פרשה זו ותירץ עיין בדברי קדשו. ומעין דוגמא יש לתרץ דפרשה זו סברי דהע"ה וכל חכמי ישראל שבדור ההוא שלא נאמרה אלא לפי שחטאו בעגל ואז יהיה קטרוג ונגף אבל בלא"ה לא והראיה ששאול מנאם בבזק ולא היה נגף ומינה מוכח דפרשה זו לא נאמרה אלא בשביל העגל ואע"ג דשאול מנאם בבזק אינו לעיכובא רק לגרמיה הוא דעבד. ועוד הקשה הרא"ם ז"ל דכשפקד דהע"ה ושלח השליח ביד יואב וכו' איך לא היה הנגף ותירץ דהנגף שולט כשמונה כל ישראל אבל בקצתם לא. וראיתי להרב הגדול מהר"ר יוסף דוד ז"ל בספר הבהיר צמח דוד שהקשה על הרא"ם ז"ל דתנן הממונה אומר להם הצביעו ואמרו בש"ס א"ר יצחק אסור למנות את ישראל וכו' והיינו אף לקצת ישראל הפך הרא"ם ז"ל. ואני בעניי בפתח עינים ביומא דף כ"ב הבאתי קושיא זו על הרא"ם משם הרב הגדול מהרח"א ז"ל בעץ החיים ושם כתבתי דלק"מ דמ"ש הרא"ם ז"ל היינו דבמקצת אינו שולט נגף דכל עצמו לא בא לתרץ אלא איך לא היה נגף בו בפרק ששלח השליח ביד יואב וכו' אבל איסורא איכא והיינו דאומר להם הצביעו. ולשון אין בכך כלום דכתב הרא"ם ז"ל לאו דוקא: קח לך בשמים. ס"ת חכם כמ"ש חמרא וריחני פקחין. רבינו אפרים ז"ל בפירושו כ"י ואפשר לומר רמז במ"ש רז"ל האי מאן דיהיר חכמתו מסתלקת ממנו וא"ר אלעזר לעולם הוי קבל וקיים שתמיד יזכור שבאמת אינו כלום ובזה מעט חכמה שבו לפי הדור תתקיים ולזה ר"ת קח לך בשמים הוא קבל וא"כ הכתוב יעץ שיקח בשמים חמרא וריחני להיות פקח וזה דרך טבע להרחיב לבו ועוד סגולה לנפשו להיות אפל ושפל בעיניו וזה ר"ת קבל ובזה אין יצה"ר שולט בו דס"מ גימטריא קל"א וקבל אחד יותר דאינו שולט בו וכן ענוה גימטר"א קל"א שמבטלת אותו. ראש מר דרור חמש ס"ת שר רש. שאם הוא שר לא יתגאה ויהיה בעיניו כאלו הוא רש: בשמים רא"ש. גימטריא זה[ו] מרדכי הצדיק כמ"ש פרק שלוח הקן מנין למרדכי מן התורה שנאמר מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. לקוטי גאוני קמאי אשכנז. ואפשר לרמוז ראש עם הכולל תק"ב כמספר שני חיי האבות שעבדו לה' כל ימיהם הם הגינו לינצל מיד המן זרע עמלק וזה רמז מר דרור מר גימטריא עמלק דרור חפשי שנתבטלה הגזרה בכח יסוד דאבא שנתגלה שהוא בחינת קדש כמספר דרור שהוא קדש ו' שהוא יסוד ור"ל יסוד אבא שהוא קדש שנתגלה: משחת קדש. ג' משחת קדש בפרשה נגד ג' מלכים שנמשחו בשמן המשחה שאול דוד שלמה. רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפירושו כ"י והוא האמת דשאול נמשח בשמן המשחה ודלא כרד"ק ז"ל ומהר"י אברבנאל ז"ל והרב כלי יקר ז"ל שכתבו דשאול לא נמשח בשמן המשחה נעלם מהם דרז"ל בפרקי רבי אליעזר ובמדבר רבה אמרו בפירוש דשאול נמשח בשמן המשחה והכי מוכח מדברי רש"י ז"ל והרמב"ם ז"ל ועיין מה שכתבתי אני בעניי ורמזתי בקונטריס דבש לפי מערכת שין אות כ"ה בס"ד: קח לך סמים נטף. נטיפת דם מילה ושחל"ת אותיות שחול"ת אהבה אני חולת המילה וחלבנה וח' לבנה ביום ח' עושה כנסת ישראל לבנה המילה. ולבונה זכה שהיולדת מטהרת מלידתה לבנה בגימטריא לבנה במיל"ה רבינו מהר"א מגרמיזא ז"ל בפירושו כ"י:

תנ"ך על הפרק

תנ"ך על הפרק

תוכן עניינים

ניווט בפרקי התנ"ך